אישה בשנות השמונים לחייה שהכירה גבר צעיר ממנה בכחמש שנים וניהלה איתו מערכת יחסים, הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעה ל"מזונות משקמים", בטענה שאגב יחסיהם, האיש גרם לה להוציא כספים רבים. לטענתה, סכום של 800 אלף שקל שהיו לה כאשר הכירה אותו התכלה, וכך גם התכלתה תמורת דירה שמכרה במהלך מערכת היחסים ביניהם.
"מזונות משקמים" מהווים את הזכות של ידוע/ה בציבור לקבל מזונות באופן זמני ולתקופה קצובה מבן הזוג לשעבר, על מנת להביא את בן/בת הזוג הנעזב, שפיתח תלות כלכלית, למצב שבו "יוכל לעמוד על הרגליים". באמצעות עו"ד יעקב פרץ דרשה התובעת "מזונות משקמים" לחמש שנים, בגובה של 11,620 שקל לחודש. בנוסף הגישה תביעה כספית שבה דרשה כי הנתבע ישיב לה 453 אלף שקל – כספים שלטענתה הלוותה לו.
הגבר שיוצג על ידי עו"ד מאיר ישראלי הכחיש כי השניים היו ידועים בציבור. לטענתו, היחסים בינו לבין הגברת היו יחסי ידידות ותו לא, הוא נשוי כ-40 שנה, וכי בין אנשים מעל גיל 70 אין היתכנות של קשר זוגי. עוד טען עו"ד ישראלי, כי האישה עשתה הכל בהסכמה ולא בכדי הוא סירב להצעתה לחתום על הסכם ממון. הגבר הודה כי האישה שילמה עבור הנסיעות המשותפות של השניים לחו"ל, אך טען כי החזיר לה בכסף מזומן.
השופט ארז שני קבע כי על אף הראיה שהשניים התגוררו יחד תקופה משמעותית (בניגוד להכחשת הגבר) – הם אינם ידועים בציבור מאחר שהגבר לא התכוון לזוגיות עם אותה אישה, או כלשונו: "אני לא מאלה שנקשרים" (19 אפריל).
השופט התרשם, כי האישה בחרה "לעצום עיניים" או להשלות עצמה ולהאמין להבטחות הסרק של הגבר, כאשר בקלות יכולה היתה להבחין שהוא מנצל אותה. השופט שדחה את התביעה למזונות הוסיף וקבע שהצדדים אינם ידועים בציבור. לפי החלטתו, האישה לא היתה תלויה כלכלית בגבר, אלא להיפך, והוא חי במובנים רבים על חשבונה.
באשר לתביעה להחזר הכספים, השופט קבע כי מאחר שלא היה הסכם הלוואה בין הצדדים, הצטמצמה טענת האישה רק לאי קיום ההבטחה להחזיר סכום בלתי מסוים. "דמיין לך גבר המטפח בכספים אישה שפגש, מכניסה לביתו, רוכש לה טובין ונוטל אותה, על חשבונו, שוב ושוב לחוץ לארץ", כתב השופט בהחלטתו, "מן הסתם נאמר כי מדובר במתנה ואין אותו גבר זכאי ל'החזר'. כאן רק מתחלפים המגדרים, והחוק הרי שווה לגברים ולנשים כאחד, לעניין זה".
בכך הדגים השופט שני את הכלל בפסיקה, לפיו בין בני תא משפחתי לא תותר התחשבנות לעניין הוצאות עבר שהוצאו למחיה. עם זאת התרשם השופט כי הגבר נהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כאשר הניח לאישה בגילה להשקיע בו כספים רבים בזמן שהוא לא ראה את היחסים ביניהם כמחייבים, הגם שלאישה יש 'אשם תורם', בכך שהתעלמה מהמציאות לרבות אזהרות מבני משפחתה.
לפיכך חויב הגבר לשלם לאישה מחצית מסכום התביעה, 200 אלף שקל, בניכוי "אשם תורם" – עלות מחצית מנסיעותיהם המשותפות לחו"ל. בנוסף חויב הגבר בהוצאות של 30 אלף שקל בשל חוסר אמינותו, כפי שעלה מחקירותיו.
