בית משפט השלום בתל אביב נקט בצעד חריג כשהתעלם מקביעה של ועדת האבחון לגבי נאשם במספר רב של תקיפות, שהוועדה קבעה כי הינו כשיר לעמוד לדין. השופט שמואל מלמד החליט כי למרות שהוועדה פסקה כי הנאשם מבחין בין רע לטוב, מבין את תפקיד מערכת המשפט ואינו סובל ממוגבלות שכלית ממשית, הוא כן לוקה בשכלו ברמה כזו המאפשרת מתן טיפול במסגרת שירותי הרווחה של עיריית תל אביב ולא עונש מכל סוג שהוא.
הנאשם, תושב העיר, תקף כמה מבנות משפחתו, אח במוסד בו שהה ופסיכיאטרית אליה הופנה. הוא הורשע באיומים, תקיפה חבלנית והתנהגות פרועה במקום ציבורי. אלא שהסניגורית שלו, עו"ד יפעת כץ, הצליחה לשכנע הן את התביעה והן את בית המשפט, כי הנאשם סובל ממוגבלות שכלית לפיכך ראוי לטיפול ולא לעונש.
במספר תיקים לאורך השנים קבעה ועדת האבחון כי הנאשם בעל תפקוד גבולי, אולם איננו "מוגבל שכלית התפתחותית", ולפיכך הוא אחראי למעשיו. לאחר שבהליכים קודמים קבעו בתי המשפט כי הנאשם דווקא כן לוקה בשכלו, ביקשה עו"ד כץ מבית המשפט לאחד גם את כל התיקים החדשים שנפתחו נגד הנאשם תחת אותה ההגדרה.
בשלב הזה הציגה עו"ד כץ מסמכים שונים, והצליחה כאמור לשכנע הן את נציגי התביעה, עוה"ד הדר פרשר, שירן ג'ובני וליהי אזולאי, והן את השופט מלמד, כי הנאשם "מוגבל שכלית התפתחותית". הצדדים אף סיכמו את המשך הטיפול הדרוש, והשופט קיבל את ההסדר והורה למחלקת הרווחה בעיריית תל אביב "ליישם את דרכי הטיפול ולמצוא לנאשם מסגרת מגורים… בהתאם לדרכי הטיפול שנקבעו".
עו"ד כץ: "מדובר בהחלטה חשובה המלמדת כי חוות דעת של ועדת האבחון הינה רק בגדר המלצה לבית המשפט. בית המשפט הוא הגורם המוסמך לקבוע אם אדם ייחשב מוגבל בשכלו, אם לאו, זאת בהתחשב גם במסקנות חוות הדעת וגם במסמכים נוספים שיש בהם לשפוך אור אודות מצבו השכלי של הנאשם. במקרה זה, החליט בית המשפט להימנע מענישת הנאשם, כאשר במקום ענישה הפנה אותו להליך טיפולי התואם את מצבו".
